הילד לא רוצה?

הילד לא רוצה?

​

התופעה מוכרת להורים רבים: הפעוט החייכן ומשתף הפעולה הופך באחת, בלי הודעה מוקדמת,              לסרבן תובעני, המגיב ב"לא רוצה" להצעות ולפעולות שגורות כמו צחצוח שניים, אכילה,                            התלבשות, בגד מסוים, שינה וכיוצא באלה.

​

תחילתו של התהליך בדרך כלל סביב גיל שנתיים. התגובה ההחלטית, החוזרת ונשנית בדרך כלל, מציבה בפני ההורים אתגר לא פשוט. הורים רבים המגיעים להדרכת הורים שוטחים בפני את ההתמודדות עם החומה הילדית הבצורה, ומתארים את התחושה של מתיחת הגבולות והבחינה שעורכים הזאטוטים למידת הסבלנות והגמישות של ההורים.

 

מהי מהות התופעה?

על פי תאוריות פסיכולוגיות שונות, בין גילאי שנתיים לארבע יוצר הילד, בתהליך ממושך הכולל התנסויות רבות, את הנפרדות שלו מהוריו ובונה בתוכו תחושות של אוטונומיה ועצמאות בסיסיות. ההתנסויות כוללות בדיקה של גבולות ותרגול של כללים וזאת לנוכח המבוגרים והסביבה הקרובה. ילדה בת שנתיים שמבינה כי היא יכולה להגיב ב"לא" קצר ופשוט, ולעורר בכך את הוריה לתגובת נגד, ניסיונות שכנוע או ויתור, מבינה למעשה כי היא בעלת רצונות, צרכים ואפשרויות נפרדים מאלו של הוריה. כאן נובטת בה תחילת ההבנה באשר לנפרדותה מדמויות ההורים, ואת ההבנה הזו היא מתרגלת ובוחנת פעמים רבות ובהזדמנויות שונות.

גילויי ההתנגדות ומתיחת הגבולות אינם נשמרים רק לסיטואציות שבשגרה - יציאה מהבית, קימה בבוקר, התלבשות, ועוד, אלא מופיעים גם מחוץ לבית: בבית חברים או סבים, בעת שהות בחנות או מסיבה, ובקיצור - במגוון מקומות והתרחשויות, פחות נוחים ו'ידידותיים למשתמש'...

ובכן - כיצד מומלץ להתמודד עם התופעה? ואילו תגובות ניתן לשלוף "על המקום"?

 

דרכי התמודדות מומלצות

ראשית חכמה - מומלץ להתבונן באופן שבו אנו מגיבים לאורך פרק זמן מסוים, ולנסות לזהות את הדפוס שאנו כהורים מפעילים בתוך הסיטואציה. האם אנו מוותרים מיד? האם נכנסים עם הילד למאבקי כח והתנצחויות בלתי נגמרות? האם אנו מתעקשים? ובאילו התנהגויות אנו מתבלים את הסיטואציה? ההתבוננות תסייע לנו לגבש אופני פעולה או לזהות דפוסים שאנו מעוניינים לשנות או לתקן.

כדאי לזכור כי כחלק מבניית האישיות העצמאית, ילדים בגילאי שנתיים-שלוש ששים להתנסות בהתנסויות חדשות בכוחות עצמם, להחליט החלטות לגבי עצמם ולקבל מהוריהם את התחושה שהם מסוגלים ויכולים.

 

לפניכם כמה נקודות שיוכלו לסייע בהתמודדות:

• בחרו את המקרים שבהם תאפשרו לילד להתנסות בתהליכי קבלת החלטות, ולעומתם הגדירו מהם המקרים שבהם אתם ההורים מקבלים החלטות. כך למשל, ניתן לאפשר לילד להחליט אם ילך היום לבית חבר מהגן, אך לא ניתן לאפשר לו להחליט באיזה רגע לחצות את הכביש הסואן.

• בדיקת הגבולות וההתנגדויות מופיעות לעתים קרובות בעתות מעבר ושינוי - יציאה מהבית, סיום משחק, כניסה למקלחת וכו'. ילדים מסוימים יחושו הקלה אם נקדים ונספר להם מה עומד לקרות בדקות הקרובות. כך למשל, במקום להודיע במפתיע ש"עכשיו הולכים למקלחת", אפשר לספר מראש באופן שהילד יכול לתפוס ולהתכונן אליו: "חמודי, כשנסיים להרכיב את הפאזל, נאסוף ונלך להתקלח". בשלב זה יכול להיות שיתפתח מעין "משא ומתן", שאותו כדאי לנהל מתוך הקשבה וכבוד לרצונותיו של הילד, עד גבול מסוים, כאמור. שיחת משא ומתן שכזאת מעניקה לילד הזדמנות להתאמן בהבעת רצונותיו וצרכיו, וכן תחושה ששומעים אותו ומתחשבים בדעתו.

• בצמתים של קבלת החלטות כדאי להציע לילד בחירה בין שתי אפשרויות, ולהקשיב להעדפתו. ילדים שמתרגלים לכך לומדים היטב להעריך מה עדיף עבורם ולהביע את עמדתם בתוך תנאים מגוננים ומותאמים להם (שפע אפשרויות עשוי לבלבל). כך למשל, תוכלו להציע בסיום המקלחת בחירה בין חולצה צהובה לחולצה אדומה, או לשאול בבוקר - תרצה לנעול את הנעליים לבד או בעזרתי?

 

כדאי לזכור כי העקשנות והעמידה "על שתי רגליים אחוריות" הן חלק ממאפייניו של השלב ההתפתחותי שילדכם נמצא בו, אינם מאפיין אישיותי שטבוע בו למשך שארית חייו, וודאי וודאי שאין מדובר בפעולת נגד מכוונת כנגדכם -ההורים 'באופן אישי', אלא בעד העצמי של הילד.

​

עקביות, גמישות, הקשבה והבנה, לצד הכלה של הצרכים ומכלול ההתנהגויות של הילד, עשויים להביא את הילד להתנסויות מצמיחות, לשיתוף פעולה ולעצמאות מבורכת.