מריבות אחים

המצבים הבאים מוכרים להדהים ואין צורך להפעיל את הדמיון...                                                        ובכל זאת - דמיינו לרגע את הסיטואציות הבאות:

​

​

הילדים משחקים זה עם זה ואת עסוקה בענייניך או במענה לשיחת טלפון חשובה, ולפתע נשמעת צעקה מצד הבכורה: "אמא, הוא לקח לי!" המענה לא מאחר להגיע: "לא נכון, זה היא התחילה..." מה את עושה עכשיו?

אני עסוק בענייניי, ופתאום מהומה רבתי התלקחה מתוך משחק משותף - זה מושך לזה, וזה חוטף לזה, ועוד רגע זה מחטיף... ואני עומד, כאבא, ותוהה איך להגיב...

קורה גם אצלכם? הסיטואציות הללו או דומות להן קורות בבתים רבים, ואפשר להניח שבכל בית שגרים בו יחדיו אחים צעירים ישנן מריבות, ומתלקחים ויכוחים, יריבויות ומאבקים על תשומת הלב ההורית. מדוע זה קורה? מה מצית מריבות בין אחים? האם יש דרכים מומלצות להתמודדות ולמניעת הישנות המריבות? וכיצד ייעוץ מקצועי והדרכת הורים עשויים לסייע בהפחתת המתח בין אחים?

מריבות בין אחים הן פעמים רבות הזדמנות עבור הילדים למקד את תשומת לבם של ההורים במצוקה כלשהי, למשוך אליהם התייחסות או הזדהות, לנכס לעצמם חיבה או הגנה מצד אחד ההורים, ולהחזיר לעצמם תחושה של ערך, נפרדות ונבדלות. המריבות מהוות גם חלק מבדיקת גבולות, בחינת המעמד של כל אח כפרט בתוך המשפחה, וכן מתוך צורך לבחון את ההורים ואת חוקי הבית והיחסים בתוך המשפחה.

 

​

דפוסים של מריבות בין אחים

במפגשי הדרכת הורים אותם אני מנחה, עולים דפוסים רבים של מריבות בין אחים. בין המאפיינים הנפוצים והמוכרים:

• מריבה שנועדה לבחון גבולות - על ידי הפרת החוקים והגבולות המשפחתיים, הילדים בוחנים את התגובה, ולומדים היכן עליהם לעצור, האם ההורים רציניים בכוונותיהם ועוד.

• מריבה שבבסיסה ניסיון ליצור חבורות (קואליציות) בתוך המשפחה - למשל שתי אחיות נגד אחות נוספת, האחים ואחד ההורים כנגד אחד האחים (כן, מה לעשות...) וכיוצא באלה.

• ניסיון לבחון את תחושת השייכות והמעמד האישי בתוך המערך המשפחתי.

​

​

הקושי ההורי - מדוע אנו נזעקים להתערב ומתאמצים לפתור?

אנו כהורים מתקשים פעמים רבות לעמוד מנגד, ונקראים לפתור ולהתיר את המריבה. מריבות בין אחים עשויות להתפתח לריב פיזי, צעקות או התנהגויות מטרידות אחרות; אחים צעירים עשויים להתקשות להגן על עצמם מול אחים בוגרים יותר; אנו מזהים דפוס מטריד שמושך את תשומת לבנו וברצוננו לשנות; ו... כן, הורים רבים חשים שמריבה בין האחים הנה סימפטום לאי שקט, מתח וקונפליקט, ומעדיפים לסיים את אלו מהר ככל האפשר, גם בגלל שמריבות אלו מפעילות אצלנו את כפתור האשמה והרצון לנהל את העניינים כך שיהיו תחת שליטה, סמכות ושמירה על התדמית ההורית שלנו בעיני עצמנו.

​

גישות לפתרון מריבות בין אחים

בעיני הורים רבים, מריבה בין אחים צורמת ומפרה את השותפות והיחד המשפחתי, ויש שמיד יקפצו לסייע, לפשר, לגשר, לסיים את המריבה, לקטוע אותה, להשליט סדר מחדש או להתערב בדרך כלשהי. במשפחות רבות ההורים לא רק נזעקים על דעת עצמם לסייע, אלא גם מוזעקים, כפי שראינו באחת הדוגמאות שהובאה בראש מאמר זה. ההתערבות של ההורים במריבות האחים משנה את התמונה ההתחלתית, מפרה את חוקי המשחק, ופעמים רבות מעצימה את הריב והקושי. אחת הגישות שראוי לבחון ואולי אף להתנסות בה ולאמץ הנה הגישה הרואה בריב חלק בלתי נפרד מן הצמיחה וההתפתחות בבית שבו כמה אחים.

הרי אין בית שבו רק משחקים בניחותא, מחזירים כל דבר למקומו, מבקשים רשות כל הזמן, וחיים באופן כללי רק בנועם, שקט, שלווה וחיוב... המריבות הן חלק מן החיים, כמו שהמשחק הוא חלק מן החיים, ואלו גם אלו הנם חלק הכרחי ותקין מכל אינטראקציה חברתית. התערבות הורית קבועה אינה מאפשרת לילדים לאתר פתרון בכוחות עצמם, קוטעת את הסיטואציה באמצעה, עוד לפני שהבשילה והתבררה, ולעתים אף מפריעה לילדים להשלים מהלך שבסופו תסתיים המריבה.

​

​

התבוננות בריבים בין אחים

ייעוץ והדרכת הורים מאפשרים לנו לבחון סיטואציות משפחתיות ולהבין את מערך הכוחות והעניינים שעל הפרק, לזהות דפוסים קבועים ולהתיר את הסבך ביחד, תוך חשיבה, אימון בתרגילים שונים ויצירת אקלים משפחתי נעים ונינוח. במהלך ההתבוננות במריבות נגלה לעתים כי הילדים משחזרים מסלולי תקשורת שאותם חוו בסיטואציות של קונפליקט בין ההורים. נבחין במצבים שבהם התערבות הורית הנה הכרחית ובפעמים שבהם היא מיותרת או מזיקה ויוצרת דפוסים שגויים. כך למשל, נוכל לבחון מה מפיקים האחים מן המריבה? מריבה היא מעין שיבוש, שמאפשר לילדים להתמודד עם עניינים בלתי פתורים, עם התפתחות בלתי צפויה ועם מתחים, רגשות וכעסים. הילדים לומדים מהו מאזן כוחות, מהם יחסים, מתרגלים דפוסים כדוגמת "זה שתמיד מוותר", "זה שיוצר משבר" או "זאת שתמיד משתמשת בכוח" על מנת לפתור את האירוע. הם לומדים דרך ריב כיצד להתווכח, להשפיע, לאיים ולהתפשר; מתי להסכים וכיצד להשיג את מה שאני רוצה; על מה אני מוכן לוותר ומתי; וכיצד לעמוד על שלי, ובסופו של דבר, צומחים מכך ומסתייעים בתובנות בהמשך דרכם.